עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סבח ואח'

פסק דין

1.בפני תביעת פינוי.

התובעת הינה סוכן מוסמך של מינהל מקרקעי ישראל ומכוח זאת מנהלת את הנכס ברח' כ"ה 21, חולון (להלן: "הצריף").

התובעת השכירה את הצריף לנתבעת על פי חוזה שכירות מיום 28.3.67.

הנתבעת הפורמלית הינה עיריית חולון, אשר בתחומה מצוי הצריף (להלן: "העירייה").

2.לטענת התובעת, העירייה קבעה כי הצריף הינו מבנה מסוכן, שאינו ניתן לתיקון ואינו ראוי למגורים, ועל כן יש להרסו.

התובעת ציינה כי פנתה לנתבעת בבקשה לפינוי הצריף, תוך שהוצע לה סידור חלוף, אולם לא נענתה.

הנתבעת תיארה בכתב הגנתה, כי הינה שוכרת את הצריף במשך קרוב ל-45 שנה, כאשר מדובר בצריף רעוע, בשכונת ג'סי כהן, בו היא חיה בתת תנאים.

לטענת הנתבעת היא פנתה פעמים רבות לתובעת ולעירייה בבקשות לסיוע עקב מצבה הכלכלי הקשה אך לא קיבלה פיתרון אמיתי.

הנתבעת טענה כי הצריף אינו מסוכן למגורים וכי התובעת ממשיכה לתחזק אותו, לראיה הצביעה על כך שרק לפני שנה שיפצה התובעת את המקלחת בצריף. בנוסף, טענה הנתבעת, כי היא עצמה התקינה בצריף, לפני מספר שנים, גג רעפים אשר מונע דליפת מי גשמים.

לסיום, ציינה הנתבעת, כי יש לאפשר לה לגור בכבוד בשארית חייה בדירה בגודל סביר ובתנאים אנושיים.

במסגרת ההליכים, בראשית שנת 2012, הציעה התובעת לנתבעת דירה בדיור מוגן ברח' קרן היסוד 1 בת ים.

3.ביום 29.2.12 הגישה העירייה בקשה בהולה, בה עתרה ליתן "צו במעמד צד אחד המורה לתובעת לבצע פעולות לאלתר להסרת סכנה ברמה מיידית בקטע הלובי וסלון דירתה של הנתבעת... ולדאוג לחלופת דיור עבורה".

בבקשתה ציינה העירייה כי ביום 22.2.12 נערכה בצריף ביקורת של מהנדס מטעמה, אשר קבע כי "נשקפת סכנה ליציבות המבנה. צריף זה אינו ראוי למגורים. קטע הלובי/הסלון מסוכן ברמה מיידית ואסור בשהיית בני אדם".

הנתבעת, בתגובתה מיום 5.3.12, הבהירה כי "תסכים לפינוי מהדירה אך ורק בכפוף לאיתור דירה חלופית במסגרת הדיור הציבורי ובאיזור מגוריה הקרוב".

התובעת, בעמדתה מיום 7.3.12, טענה כי יש לפנות את הנתבעת אולם הנתבעת סירבה לכל חלופה שהוצעה לה במשך השנים.

לאור דחיפות העניין, קבעתי דיון בנוכחות הצדדים ביום 12.3.12.

4.לדיון התייצבו הנתבעת, בא כוחה ואחותה, וכן בא כוח העירייה והמהנדס מטעמה.

במהלך הדיון הובהר כי נכון להיום הצריף מסוכן בשהיית בני אדם. המהנדס ציין כי הצריף ניתן לתיקון אך הדבר יהיה כרוך בהשקעה כלכלית גבוהה מאוד.

הנתבעת העידה בפני כשהיא ישובה על כסא גלגלים. היא שבה והדגישה כי הקפידה לשלם כל השנים את דמי השכירות, וכי אין היא מעוניינת לעבור לסביבה רחוקה ממקום מגוריה: